ספר משפחה    BRATIA FÜRST     אחים פירסט

סיפורו  של שמואל

ב. השחרור

 ב - 6 במאי לקראת בוקר, התקרבנו לעיר ובשכיבה ראינו שעל גגות הבתים מתנוססים דגלים של צ'כוסלובקיה. הבנו שהמצב משתנה. פתאום החיל הגרמני נעלם. פשוט נעלם. אולי ברח, אולי לקחו אותו, אולי הרגו אותו, לא ברור. אין כל תיעוד בקשר לרכבות האלו, ולכן אינני יודע עד היום מה היה גורלו.

נכנסנו לתחנת הרכבת בטרזין (TEREZIN), שכבר היתה משוחררת והיה בה שלטון צ'כי מקומי. הכל התנהל כשטח משוחרר ואלה שקלטו אותנו כבר ידעו מה מצפה להם בקרונות, כי זו לא הייתה הרכבת הראשונה שהגיעה. בקרון שלנו נותרו שישה אנשים חיים. אני לא יודע מה היה בקרונות האחרים, אבל מהכתובים אני יודע, שזה היה אפילו יחסית הרבה.

הורידו אותנו על אלונקות והכניסו אותנו לתוך אולם גדול. הניחו אותנו על מזרונים וכבר באותו לילה הגיעו אנשים מהצלב האדום וחילקו לנו חבילות אוכל, ביסקוויטים ושוקולדים. אנחנו, ששת האנשים מהקרון שלנו, שכבנו אחד ליד השני. אני זוכר, שבקושי הצלחתי לפתוח את החבילה. לא הייתי מסוגל לאכול כמעט כלום. שמתי חבילת שוקולד מתחת לחולצה, כמי שמורגל לגניבות, ידעתי שאחרת החבילה לא "תשרוד את הלילה" אצלי.

עם אור ראשון הגיעו צוותים רפואיים והתחילו לטפל בנו. הסתבר שלשלושה מאיתנו היה עוד כוח לאכול. כתוצאה מהאכילה הם נפטרו תוך ימים. מה קרה עם השניים האחרים שנשארו בחיים אני לא יודע. כולנו היינו בתהליך גסיסה, אם הם שרדו ומי מהם – זאת איני יודע עד היום.